יום שישי, 22 בפברואר 2013

קציצות חובזה לאמיצים ~מתכון~



אני יודעת מה אתם חושבים עכשיו: קציצות חובזה?!?! מה, היא נפלה על הראש? מי יכין את זה בכלל? ומה נסגר איתה, קודם כל מנהלה, אחר כך קישורים, ולאן נעלמו העוגות והמאכלים שאולי יש סיכוי מציאותי שנכין?
וכולם בכלל עוד מתעסקים בפורים, מה נראה לה?
אז בואו נעשה עסק, אתם תזרמו איתי קצת, תלמדו על מה אני חושבת כשאני יוצאת לסיבוב עם הכלב, ושבוע הבא אני מעלה מתכון מגניב, זורם?
אני שמחה שאתם עוד כאן.

וידוי מרגש

בערך מאז שאני זוכרת עצמי אני מבשלת, בהתחלה עם מבוגר אחראי, אחר כך ביום השבועי בו אמא חוזרת מאוחר (אלוהים כמה חביתות שוקולד שהיא אכלה!).
מאז ומעולם מצאתי את הסיפוק בבישול ובאפיה ולא באכילה של התבשילים. יכלתי לעמוד על הרגליים ארבע שעות ולבשל ארוחה לאחרים.
תמיד העמדתי סירים, גדולים, עמוסים, לשתי בצקי ענק דקות ארוכות.
הבדיחה הייתה שזה הבישול המזרחי שזורם לי בעורקים, אי אפשר להכין קצת או מעט.

האמת? (והיא לא פשוטה לי) שיותר קל לי לדאוג לאחרים מאשר לעצמי.
לבשל לאחד? לי? זה כמעט לא קורה.
עד כדי כך שאת האוכל שאני לוקחת עמי ללימודים או לעבודה אורז לי האיש שלי, כי אני פשוט לא אטרח להכניס לקופסא בשבילי.

להכין לו? בטח, כמה שצריך. חלילה שירעב בלימודיו. אבל להכין עוד כריך אחד לעצמי? מה פתאום! למי יש כוח, יהיה בסדר,אמצא כבר מה לנשנש.

והנה, נולד לנו הרגל, אני אכין לו אוכל, הוא יכין לי, נצא בבוקר ונשוב לעת ערב שמחים ומרוצים.

אבל, מה קורה כשיש נסיעה או מילואים?
האיש היקר שלי למד לשמח אותי, והוא מכין לי אוכל~הפתעות לימים בהם הוא אינו. אם זו תקופה ארוכה אז קופסאות קופסאות מנות מנות יחכו לי במקרר, שאזכור לאכול ולחמם.
ואם תקופה קצרה? אז הוא יכין לי משהו קטן ופשוט, שיהיה לנשנש, שאזכור שצריך גם לעצמי ארוחה. וכמובן, שלא אשכח להתגעגע.

בפעם האחרונה הוא הכין לי, כן, כן, קציציות חובזה.

אבל הנה, אני לומדת. השבוע מצאתי עצמי מבשלת לעצמי, מנה קטנה, יחידה, טעימה. זה מוזר, פתאום לדאוג לעצמי. אבל אני מתחילה להבין שאם לא אדאג לאיזור שלי (00), ולא אאזן אותו בעצמי, איזון חיצוני לא יספיק לעולם.



על ליקוט

פעם מזמן לפני הרבה שנים, חי לו אדם קדמון. מי שאהב אותו קרא לו בשמו, מי שקטלג אותו קרא אותו ניאנדרטל. אני אקרא לו ניאו, כי זה משעשע אותי ומזכיר לי את מטריקס כי אני לא מכירה אותו באמת. אז ניאו שלנו חי לו בשבטים קטנים, אולי במערה, רקד קצת, צד קצת, עשה קצת בוגה בוגה. מה שבטוח ניאו שלנו ידע לעשות זה ללקט.

ניאו ידע היטב את סביבתו, והיא סיפקה את צרכיו. הוא ידע איזה עשב מרפא כאב בטן, איזה פרי מונע עצירות, מה טוב לארוחת בוקר, מה יתבל לו את הצלי שהוא צד ומה אפשר לנשנש ככה סתם.

ומה קשור ניאו אלינו?
אז זהו, שניאו כבר מזמן לא פה (אם לא מחשיבים שכנים שאתם לא מחבבים וקוראים להם בשמות). אבל הצמחים שלו עוד כאן.

אז מה זה ליקוט?
ליקוט בשלוש מילים  הוא לאסוף צרכינו מהטבע. להשתמש בצמחי מרפא שגדלים פה, לאכול ירקות עלים ופירות שגדלים בר.
ליקוט הוא חיבור למסורת (ידעתם שהרמב"ם היה מרפא בצמחים?), אני בטוחה שסבא רבא שלי וסבתא רבה רבה שלי ידעו ללכת בשדה ולהכיר צמחים אכילים, אותי כבר אין מי שילמד.
ליקוט הוא שפע זמין של אוכל חינם בתקופה בה יוקר המחיה מעצבן את כולם, ומעבר לכך, תחשבו על אוכל למחוסרי דיור, על סלט שקטפתם לו את העלים ליד החניה של האוטו(טוב, זה לא כזה פסטורלי, אבל זה נוח!)
כמה זמינות של מזון.

מעבר לזה ליקוט הוא שיעור בהתבוננות אחרת בעיר ובעשביה.

הוא למידה כמה אפשר לקחת בשביל שישאר לי עוד לפעם הבאה. שישאר למי שיבוא אחרי. שהצמח ישרוד.

לי הכי קוסם השפע שאני לומדת להכיר, פתאום אני הולכת ברחוב ומגלה כמה סלט יכלתי להכין. כמה תבשילים. עולם שלם  של אוכל בלי להוציא כסף ובלי לגשת לסופר.
אני מוציאה את הכלב, רואה עשבים ומתנגן לי בראש "זמינות, זמינות, זמינות".
כמה אני נאיבית.
אבל אתם יודעים מה? גם כמה ארוחות חובזה הן גיוון כיפי לתפריט.

איך מתחילים?
לומדים כל פעם לזהות צמח אחד. יש שפע מידע באינטרנט, יש את כהן הליקוט הגדול אורי מאיר צ'יזיק, ויש כל מיני סיורים ומתכונים ועניינים באתר של עץבעיר.

בהמשך אפשר פשוט לזרוע ולשתול בסביבתכם, יש אפילו קבוצותת שעושות זאת יחד. נסו למעוך עגבניה או לפזר זרעי פלפל.
קוראים לזה חקלאות גרילה, וזה יגדל לכם ירקות ופירות אם רק תעשו זאת נכון.
(אני יודעת שהגזמתי עם התמעכו עגבניה, אבל אני נהנית, וכבר סיכמנו שאתם זורמים, לא?)


על החלמית הלא היא גברת חובזה

חובזה, או חלמית בשמה העברי, מוכרת לי מימי ילדותי בעיר אשדוד. החובזה גדלה פרא במגרשים הנטושים בשכונה וילדי השכנים למדו אותי לאכול את הפרי המוזר שגדל עליה וקוראים לו "לחם ערבי". 
אני עדיין מחפשת מה אפשר לעשות איתו כי פשוט ככה בפני עצמו, הוא לא כזה טעים, ירוק מדי לטעמי, העלים לעומת זאת, עולם ומלואו.

אז מה עושים עם חובזה?
ממלאים כמו עלי גפן או כרוב (טעים טעים טעים!), מכינים סלט או קציצות כמו תרד, מוסיפים קצוץ למרק או מכינים ממרח חופסטו שהוא בטעם קצת מוזר.
אז אם לומר את האמת, החובזה ביקרה אותנו הרבה יחסית בחורף האחרון.
אולי זה בגלל שגדלו לנו צמחי ענק  (הם כבר גבוהים ממני!) ממש קרוב לבית, ואולי כי פרמקלצ'ר והשתגעתי וכאלה.
אבל האמת היא שהגובה לא משנה, מצאו לכם צמח חלמית חביב (עדיף רחוק מהכביש), קטפו צרור נאה מעליו, השתדלו שהם יהיו שלמים, גבוהים ובלי חרקים.

הזמן הכי טוב לקטוף הוא יום אחרי גשם.והכי טוב לקטוף בבוקר או אחר הצהריים, כשהשמש לא ממש חמה, העלים יהיו עסיסיים יותר. (עד כמה שעלה יכול להיות עסיסי, כן?).

אה, וכן, תזדרזו, החלמיות החינניות שלנו התחילו להוציא פירות, מה שאומר שעוד מעט הן תתחלנה להתייבש, ואז לא יהיה וחבל.




קציצות חובזה לאמיצים

קציצות חוביזה הן מהדברים הקטנים עושים אותי מאושרת.
שתדעו.

מצרכים

המצרכים לא מדוייקים כי חוביזה לא באה בחבילות.


קערה נאה של עלי חוביזה
0.5 כוס קמח חומוס (בערך)(אפשר גם קמח רגיל וביצה או שתיים)
חצי כוס מים (אם משתמשים בקמח חומוס)
בצל גדול
2 פרוסות לחם/ כמה כפות פירורי לחם
תבלינים (אני אוהבת כורכום פפריקה פלפל)
קורט מלח.
שמן לטיגון

גיוונים:
מוסיפים אחד או שניים מרשימה:
תפוח אדמה/גזר/קישוא/סלק מגורדים
חופן נבטי עדשים
חופן אגוזים קצוצים
חצי כוס תירס קפוא/משומר
גבינה




מתחילים מלשטוף את החובזה.
לי יש נוהל שטיפה קבוע, עוברים אותו דברים שאני מלקטת, עלים (כמו חסה), כרובית, ברוקולי, וכל מה שחשוד בעיני כזקוק לניקיון יסודי.
אני מכניסה את הירק לקערה האדומה הגדולה והעצומה שקיבלתי במתנה (אם הקערה שלכם לא אדומה או לא עצומה או לא במתנה זה בסדר, כבר ציינתי שאני בדרך כלל מבשלת ביום אחד כמות לשבוע).
אני מוסיפה חופן או שניים של מלח גס, מכסה במים ונותנת לירקות לחשוב קצת על מה שעבר עליהם עד אלי. עשרים דקות לפחות, אפשר גם כמה שעות.(זה לפי החשק שלי ולא לפי צורך, כן?)
אני מבטיחה לכם שהבוץ ישקע לקרקעית, החרקים החברים יצאו מחוריהם ואתם תקבלו ירקות יפים נקיים וטעימים.




עכשיו נשלוף את הירק החוצה למסננת (או נניח אותו רגע בצד) נשפוך את המים המלוחים ואת החול, נחזיר את הירקות ונמלא הקערה במים מתוקים לעוד חמש דקות.

וניבש קצת.
חובזה מתייבשת יופי על השיש, במייבש חסה או בשיטה שלכם.
היא לא צריכה להיות יבשה לגמרי אבל גם לא סחוטה ונוטפת מים.

כדי להכין קציצות צריך חובזה קצוצה, יש הגיון, לא?
ככל שהקיצוץ יהיה דק יותר הקציצות תהינה רכות יותר, ונצטרך פחות חומרים "מדביקים" (אבל בבקשה נא לא להקצין לכדי רסק ירק, בסדר?)
אם יש לכם מעבד מזון כמה פולסים וקצצנו.
אני בינתיים מיותמת מאחד, ולכן אני קוצצת ידנית, אני אוהבת לסדר את כל העלים בערמה ולפרוס ביחד.

תהייה, האם ערימת עלים קצוצה ראויה להקרא קצצת?

את העלים הקצוצים נעביר לקערה.
נוסיף את הבצל לקצצת~ נקצוץ גם אותו ונוסיף לקערה.
נוסיף את פירורי הלחם/נרטיב ונסחט שתי פרוסות לחם, ונפורר אותן לקערה.
נוסיף את כל המרכיבים פרט למים ונערבב.

פינה לקמח חומוס~ אין לו טעם של חומוס והוא דבק נפלא אם לא משתמשים בביצים, מחבר יותר טוב מקמח רגיל ובריא ממנו, אבל גם קמח רגיל יעשה את העבודה רק קצת פחות טוב.

אם משתמשים בביצים נערבב.
אם בקמח חומוס, נוסיף מים בכמה פעמים, נרצה שהעיסה תהיה "דביקה" מספיק, זה קצת קשה לדעת אז אם לא בטוחים מכינים קציצת נסיון לפני שמוסיפים עוד מים.

אל תהיו כמוני, אלה החובזה פה קצוצה גס מדי והתערובת יבשה מדי, בלי לחם.
אתם יכולים לראות בהמשך שהקציצות יצאו קצת דקות ויבשות.
פנקו את הקציצות שלכם והן תאהבנה אתכם בקיבה.

ועל הטיגון-
לכל אחד יש במטבח את המחבת בה הוא מטגן קציצות, (אם אין לכם סימן שאתם צריכים לקנות פלנצ'ה, דברו איתי ואגיד לכם איך קונים בזול) לקציצות האלה לא צריך הרבה שמן, מספיק שכבת שמן דקה אם המחבת חמה מספיק.
לנו יש פלנצ'ה שמאפשר משטח טיגון גדול ונוח וממש ממש טיגון כמעט בלי שמן.
חממו את המחבת היטב, זה יקצר תהליכים.


אפשר להכין קציצות בידיים למי שאוהב, אני פשוט משתמשת בשתי כפות.
אז מכינים קציצת נסיון.
רוצים לראות שהיא לא מתפרקת, ולא נוזלית מדי.
מטגנים 2-3 דקות מכל צד עד ששחום. מועכים קצת כשהופכים. טועמים. מתקנים תיבול, אם לא מתאחד מוסיפים מים וקמח חומוס/ביצה
אם נוזלי מדי מוסיפים פירורי לחם או סוחטים קצת את העיסה.



מטגנים את כל השאר.
ומה עכשיו? מגישים כתוספת או שמים בכריך עם חומוס או אבוקדו ועלה חסה.
יאמ!


בקיצור ומהר ובלי להתבלבל
קוטפים חוביזה, שוטפים היטב בקערה עם מי מלח, מיבשים.
קוצצים ושמים בקערה. מוסיפים בצל קצוץ ואז את שאר המרכיבים שהם לא מים. אם משתמשים בלחם מרטיבים את הפרוסות ומפוררים פנימה. לבוחרים בקמח חומוס מוסיפים מים בשלבים עד שנראה קצת עיסתי, לבוחרים בביצה מדלגים לשלב הבא.
מחממים מחבת לטיגון, מטגנים קציצת נסיון, הופכים ומועכים מעט. סהכ"2-3 דקות בכל צד, עד שמשחים.





האלבום של המתכון נמצא ממש פה
והנה סנדביץ עם קציצות חובזה.



יום שני, 18 בפברואר 2013

לא כל יום פורים ~קישורים~

על החג

בואו נדבר על זה רגע, כשחושבים פורים- מה עולה לכם?
תחפושות? משלוח מנות? עדלאידע עם תהלוכה?
כמו בכל חג יהודי יש ים של מנהגים ופרשנויות, ים של אוכל, וגם שמחה.
אז נתחיל אחד אחד ואחר כך נציף אתכם בקישורים.

קודם כל בפורים מתחפשים. זה היום היחיד בשנה שבו אנחנו בוחרים מי אנחנו רוצים להיות. איך אנחנו רוצים שיתפשו אותנו, יש מי שאוהב להתחפש ויש מי שלא,  הרעיון המקורי הוא שלא יזהו אותנו, אבל היום השאלה מאחורי התחפושת יכולה להיות גם מה אני אוהב? מה אני רוצה יותר אצלי בחיים, מה חסר לי?
אולי אפשר פעם בשנה להיות אמיצים ולבחור להיות לכמה ימים משהו שהוא מאוד רחוק ממי שאנחנו ולחוות את העולם קצת מנקודת המבט הזו.

משלוח מנות- הוא מנהג מקסים. לפי שאלת גוגל זריזה הבנתי כי חייבים להחליף משלוח מנות, ואם אין כסף למשלוח מנות ניתן להחליף את הארוחה שלנו בארוחה של מישהו אחר.
גוגל גם סיפר לי שכל משלוח מנות צריך להכיל שתי מנות לפחות. ניסיתי לברר עם מקורותי הדתיים האם מדובר בשני סוגי מנות או כמות שתספיק לשתי ארוחות אבל עדיין לא תפסתי אותם.  מקורתי הדתיה מוסרת כי צריך לתת משלוח אחד לפחות וכי שתי מנות פרושו שתי ברכות שונות, וגם כי צריך לתת שתי מתנות לאביונים. (אבל אני לא קטנונית אתכם, אם תתנו לי משלוח מנות עם ברכה אחת אני אשמח גם.)
יש במנהג הזה סוג של קסם- קודם כל יש בו המון המון נתינה, ואחרי כן, יש בו משהו מאוד קהילתי. אתה חייב ביום הזה ליצור קשר עם מישהו מהקהילה שלך, וזה כלי מקסים ליצירה והעמקה של קשרים.

עד לא ידע-  מוכרת לנו יותר כתהלוכה ססגונית, אבל...  האמת שבכלל  המנהג הוא לשתות עד שאי אפשר יותר. ולמה? בעצם אתם שואלים. מה הפואנטה בלקום למחרת עם חמרמורת מטורפת, אולי להקיא, להגיד דברים שנתחרט עליהם, להיות עצובים מדי או שמחים מדי ולעשות שטויות? אני חושבת שיש פה רגע של לגיטימציה. רגע בשנה שבו מותר לפרוק כל עול, לשמוח, להתפרק. מן נקודת קטרזיס מכוונת פעם בשנה. אתם לא מרגישים צורך בזה אחת לכמה זמן? לא בא לכם פשוט לשמוח? לבכות? לפרוק הכל? אז הנה, פעם בשנה צריך, בחסות האלכוהול והחג.


משלוח המנות שלי

כמו כל שנה אני עומלת על משלוח מנות, התוכנית המקורית היתה להכין סבון ולחלק אותו, אבל, לא יצא.  אחרי כן חשבתי להכין ממרחים מגניבים נוסח חופסטו, אבל זמן והכנה, ואין לי מעבד מזון נכון לעכשיו. אז ברוח התקופה (פרמקלצ'ר ומצב כלכלי צנוע) הכנו מלא עוגיות, מכל מיני מינים וסוגים, והן תחולקנה בתוך טטראהדרים (נו, פירמידות עם בסיס משולש) מנייר כרומו שנותר מתעמולת הבחירות ויתפר במכונה. (עכשיו אני יודעת לתפור טטראהדרים מנייר, מעניין מה יהיה הדבר הבא שאלמד לתפור).

רעיונות אחרים למשלוחי מנות

אז האמת, בימנו, כבר עיקר העניין הוא להביא מלוח מנות מגניב. הוא לא חייב להיות אוכל, ואפילו עדיף שלא יכיל סתם עוגיות קנויות וחטיפים כי זה די מבאס. מה אחר אפשר להביא במחיר סמלי? אלו דברים שעיקרם תשומת הלב  ולא בהכרח הגודל או הנפח:

  • ספר משומש
  • שתילים של פרחים/ שבי תבלין/ תותים.
  • מגנטים למקרר
  • תמונה קטנה


אוזני המן ואוכלים אחרים

אוזני המן סטנדרטיות:


אוזני המן אחרות:

אוכלים אחרים למשלוחי מנות:

אריזות ועטיפות



עשה זאת בעצמך והשראות אחרות


  • להכין באולינג  פורים מתוך הבלוג make my day.
  • bubbles  במקבץ חגיגי לפורים- צילומים, מתכונים, תחפושות, אקססוריז ולייף  סטטיל- שווה במיוחד! (אולי הם יקבלו אותי?)
  • המון השראה וקצת פילוסופיה, הבנה של עקרונות החג ורעיונות יפיפיים לאריזות ולמשלוחי מנות מושקעים של התפרנית
  • המון רעיונות מתוך לוח של indulgy

הסטוריה וקישורים אחרים



!חג פורים שמח!

יום ראשון, 17 בפברואר 2013

זה הולך לבד...

איך בלוג נולד?
כמו תינוק,
בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים
ופתאום איזה יופי!
הוא הולך לבד....

ותודה לאיתי שקד!

אז הי, עברנו את אלפיים (!?!) הכניסות לבלוג.
לא ברור לי איך זה קרה, פתאום, תוך שבוע, בלי ששמתי לב, והופס! 2,106.
קשה לתאר את ההתרגשות כשפתאום הבנתי שיש נפח.
באמת יש מי שמעניין אותו.
יש מי שאשכרה קורא את מה שאני כותבת.
יש אפילו מי שטרח וצילם לי בשוק את התמונה כאן למעלה.
יש מי ששלח לי שאלות על מתכונים,
או הכין וצילם, ובלי ששמתי לב:

פתאום, באמת, זה הולך לבד!

נדמה שפתאום הבלוג גדל קצת, והפך ישות משל עצמו ולא איזה חלום מלא חששות שאני לאט לאט בונה.

אז רגע של תודה,
ורגע של ארגון מחדש.
כי כמשהו גדל ומתחיל לנוע צריך ליצור לו את המרחב והפורמט המתאים.

אז קודם כל לבלוג יש דף פייסבוק,שאתם מוזמנים לחבב.

שנית, כהמשך~ הרשומות בבלוג הולכות להשתנות קצת.

קצת בשביל הקצב, קצת בשביל נוחות הקריאה והכתיבה, קצת כי יש הרגשה שצריך.

מעכשיו, בערך, יהיו רשומות של חוויות, רשומות שעיקרן קישורים, רשומות שעיקרן מתכונים, רשומות שעיקרן המלצות וטיפים ואולי אפילו אצליח ליצור רשומות פרמקלצ'ר.
אני מבטיחה להודיע כבר בכותרת במה נעסוק בכל פעם.

אני מצדי אשמח לשמוע~ מה אתם אוהבים?
מה נעים?
מה פחות?
מה חסר לכם?
ממה יש יותר מדי?
מה נוח?
מה יעזור לכם להגיב?
מה אתם באמת רוצים לשמוע ממני.

אז הנה, הבלוג גדל~גדלנו~גדלתי.
ויאללה, להמשיך בדרך!










יום שבת, 9 בפברואר 2013

עוגיות חלבה (טחינה) מושלמות

סוג של הלך רוח


ימים של סוף שיפוץ.

העירייה סיימה להקטין את מספר מקומות החניה ברחוב, להחליף מרצפות משתלבות מסוג אחד במרצפות מסוג אחר.

את חדר המדרגות שלנו רצפו בעקום ואפור, הוסיפו דלת  כניסה ואינטרקום, וגם צבעו קצת מעל גובה העיניים באפור. טפטפו היטב את צביעת המעקה, צבע שמן אפור בוכה הונצח בטפטופים על הרצפה, עד שעוד אחד מבעלי הבתים שאינם גרים פה ינסה להעלות את ערך הדירה על ידי טיוח נוסף.
לו ידעתי הייתי מבקשת שיצבעו בצבע אחר, תכלכל או קרם, אולי צהוב כתום של שמש.
אבל אני זמנית פה, אולי עוד שנה אולי עוד שתיים אעבור לדירה שכורה אחרת, אולי בעיר אחרת או ברחוב אחר, אולי אולי עם קצת גינה או מרפסת באמת.

זהו זמן שמוכיח אותי על כל האמצע שבו בחרתי, על השכירות, על הזמניות.
על כמה קשה להתחיל להניע תהליך מלאכותי.
על חזרה לחיפוש מלא אחרי עבודה של בוגרת.

מרגישה שהיומיום מלא בפשרות, אפור במדרגות, רכב קטן שקל יותר לחנות, אי סדר תמידי בכל חלקי הבית. בלאגן באוכל ובתזונה.
מעסיקה עצמי בידיעה שפשרות הן מה שעוזר להמשיך הלאה, אי אפשר הכל מהכל ומושלם.

מזכירה לעצמי שקיצוניות אינה מטבעי, ולכן מעשים קיצוניים ודעות קיצוניות מרחיקים אותי מעצמי. לפעמים אני מרגישה אותם פוצעים בי. (שיחה על מקומנו בסכסוך הישראלי פלסטיני,  סטיגמות על חרדים, חיים ביורט או אוהל~קירות שזזים עם הרוח)

בודקת את הבחירות שלי בראי הזה.
מופתעת לגלות שבהזמנה החודשית מהסופר כמעט ואין מוצרי חלב ובשר, לא, לא הרגשתי את זה קורה.
לא זה לא חסר לי.
לא, אני לא צמחונית, גם לא טבעונית.
לא, אני לא שואפת להיות.
איך זה יכול להיות שאני מבינה ומאמינה והמחיר הגלובלי ובכל זאת?
הסוד הוא בהפחתה.

שינוי קיצוני טבעו שלא לשרוד, באוכל למשל דיאטה ללא פחמימות, תזונה שוברת מוסכמות, שוני קיצוני באוכל הם קשים לי ולכן לא מחזיקים מעמד.

חשוב לי להרגיש שיש לי מה לאכול בלי להיות שונה ויוצאת דופן.

לפעמים למצוא את האיזון בין מי שאני לחברה הסובבת אותי פרושו להבין שתפיסה לא משתנה ביום, שכשמשהו הופך אסור הוא נחשק יותר, ולכן יהיה קושי רב יותר לעמוד בלא לצרוך אותו.
אני רוצה ליצור לי תהליך, בו הדברים הם מותרים ולכן לא מפתים.
אנחנו במשבר, זה נכון. אבל לפעמים לא צריך לעצור הכל- מספיק להפחית.
לשמור על האסטטיקה, ועל הטעם, ועל האהבות, רק במידה הנכונה.
לא לנשנש את העולם בלי תשומת לב לכמות שאני צורכת אלא  לבחור מה אני צריכה והיכן אני מתפנקת.


אם זה התאזן בהזמנה מהסופר, אולי זה גם יכול לאט לאט במקומות אחרים.


עוגיות חלבה (טחינה) מושלמות

אז כן, הנה התגלית החדשה שלי, בריא, טעים, פריך.
המתכון המקורי של ליהיא לפיד, אבל לא ציפיתם שהוא יגיע בלי שינויים, נכון?


מצרכים:         (כ- 50 עוגיות בינוניות)

חייבים:
3 כוסות קמח (לבן/מלא)
1 כוס סוכר (לבן/קנים/דמררה)
1כוס טחינה גולמית.
0.75 כוס שמן

רצוי:
קורט מלח
1 כפית אבקת אפיה (חצי חבילה)
2 שקיקים סוכר וניל/ 1 כפית תמצית וניל פשוטה

ישדרג ממש, יהפוך למושלם:
0.5 כוס שומשום


הנה, זה מה שחייבים ורצוי

אני רוצה לפתוח בוידוי, המתכון הזה כל כך פשוט שאני מתביישת ששמרתי אותו לעצמי עד עכשיו.
הוא כל כך פשוט שהוא בערך המתכון היחיד שאני זוכרת בעל פה (ונשבעת לכם שזה לא קורה)
 והוא כל כך מהיר שאני מדליקה את התנור ומתחילה להכין את העוגיות ומסיימת לפני שהתנור מספיק להתחמם (ואפילו לא טורחת להשתמש  במיקסר בשבילו)
הוא כל כך מוצלח, שלא קרה שלא ביקשו ממני את המתכון, וסחטו ממני הבטחות לעוד. (כשזה סבתא שלי היא גם דאגה לבקש מתי היא רוצה עוד!).

מתחילים מלחמם תנור ל 170 מעלות.
שמים את כל החומרים היבשים חוץ מהשומשום בקערה (קמח סוכר אבקת אפיה מלח וסוכר וניל) , ומערבבים קצת עם כף. אם משתמשים בסוכר דמררה או קנים כדאי להפחית כף או שתיים מהסוכר, שלא יצא מתוק מדי.
 בכל מקרה לא הייתי מנסה עם סוכר חום כהה, זה כבר לגמרי על אחריותכם!



מוסיפים את הטחינה (והוניל אם הוא בתמצית) וממשיכים לערבב.
רק שימו לב שערבבתם טוב את הטחינה לפני שמדדתם כוס, זה די מבאס להגיע לסוף של הטחינה ולגלות גוש שכלום לא יזיז אותו.
אני אוהבת להשתמש בטחינה אורגנית משומשום מלא, בעיני היא גם יוצאת הכי טעימה. אבל מה שיש יהיה טוב, אל תטרחו ותקנו במיוחד  משהו שונה ממה שאתם אוהבים.
(מצד שני, אם לא התנסתם בטחינה משומשום מלא רוצו וקנו, זה כל כך, כל כך הרבה יותר טעים וגם הרבה יותר בריא!)



בשלב הזה נוסיף את השמן.
אני מצאתי שקמת מלא זקוק למעט יותר שמן, כף יותר בערך.
במתכון המקורי משתמשים ב200 גרם מרגרינה. אבל בגלל שמרגרינה היא אחד ממקורות הרוע בעולם, וחמאה היא גם חלבית וגם עם כולסטרול אני משתמשת בשמן~ שממנו גם צריך קצת פחות.
העוגיות תמיד יוצאות לי מעלה כך שלא טרחתי לנסות אחרת, אבל אם בא לכם נסו וספרו לי איך יצא....

כאן כבר עובדים עם הידיים ולשים.
אנחנו לא רוצים ללוש מלא מצד אחד, אבל כן רוצים בצק נעים לעבודה מצד שני, הדרך לבדוק היא קודם כל שהבצק נראה יפה ואחר כך שאפשר להכין ממנו כדור בקלות והכדור יחסית יציב ושומר על הצורה שלו.
אם הבצק נשבר לכם ולא מתכדרר יפה צריך עוד כף שתיים שמן, אם הבצק יצא רך ולא שומר על הצורה שלו נסו לעבוד עם זה ככה, ואם אחרי כמה עוגיות זה מתפקשש ולא מצליח אני מרשה להוסיף כף שתיים קמח.














והנה, כדור יפה ויציב!          




       ככה נראה הבצק


עכשיו בעצם מה שנשאר זה להכין כדורים, בערך בגודל שפה למעלה בתמונה (זה עונה להגדרה של פינג פונג? אני אף פעם לא יודעת...), לוקחים חתיכת בצק בין שתי הידיים, ומגלגלים. ל לסדר בתבנית על נייר אפיה, לשטח מעט בלחיצה עם היד, ויאללה לתנור.
אבל!!!
לא תשקיעו עוד שתי דקות בשביל לשדרג ולהרשים ולהוסיף ציפוי מתפצפץ שהופך את העוגיה לחוויה?
טוב, אז האמת שלא חייבים. אבל זה ממש מגניב וכל כך פשוט שאני אוותר על הציפוי הזה בעוגיות שלי רק אם נגמר השומשום בבית. באמת.

מפזרים את השומשום בקערה, ומגלגלים בה את כדור העוגייה שהכנו.
(זה הכל- הבטחתי פשוט יצא פשוט!)




מימין קמח לבן, משמאל קמח מלא
באמצע לא ברור.




 ועכשיו באמת הגיע הרגע בו העוגיות עוברות לתבנית(ושהתבנית תהיה עם נייר אפיה, כן?).
 נפנק כל עוגיה בלחיצה קטנה כדי שמעט תשתטח.
העוגיות לא תופחות המון, ככה שלא צריך ממש לרווח.
לי זה לוקח שתי תבניות של התנור, בשורות של 5X5.
(ואז תמיד יוצא שיש איזה שתי עוגיות אקסטרא שמעקמות הכל)




מכניסים לתנור, שהשומשום ידבר קצת עם הטחינה.
אצלי בתנור על טורבו זה לוקח 18 דקות בול.
אחרי פעם או פעמיים תדעו כמה זמן אצלכם, אבל אני ממליצה להתחיל לבדוק אחרי 12 דקות ואז להחליט מה הלאה, העוגיות צריכות להשחים מעט אבל ממש בעדינות.
והעוגיות ממש מתפוררות בהתחלה כשהן רק יוצאות מהתנור, אז מומלץ להשאיר אותן להתייצבות כמה שעות באויר  הפתוח (נראה אתכם מצליחים לא לחסל חצי מהכמות בזמן הזה!)
שומרים בקופסא אטומה עד שבועיים.



ושוב איתכם ושוב איתכם 
ושלום עליכם ועלינו על כולנו
ושוב, מימין קמח לבן, משמאל קמח מלא, נכון שלא רואים הבדל כמעט?

למעלה לפני האפיה, למטה אחרי האפיה.







התמונה הזו למטה מימין היא מחווה ל מורקייק האחת והיחידה, למרות שאין לי לק מגניב.







הערות והארות:
  • אם אין לכם כוח למדוד אבקת אפיה אפשר לשים שקיק שלם, זה לא נורא בכלל ורק יגרום לכמה סדקים בעוגיות הסופיות.
  • אפרופו עוגיות סדוקות, אם נסדקו לכם העוגיות אז או שהתנור היה חם מדי או ששמתם יותר מדי אבקת אפיה. 
  • אם אין לכם וניל פושט מותר להתפנפן, אבל ההבדל לא מורגש בתוצאה הסופית.
  • באמת שהחומרים הבסיסיים מספיקים שיצא טעים ובמרקם טוב, החומרים המומלצים הופכים את העוגיות למעולת ועם הציפוי ושכלול הזמן המינימלי של ההכנה העוגיות מושלמות.
  • בעיני במתכון הזה לקמח המלא יש יתרונות, העוגיות יוצאות טעימות יותר, יציבות יותר והניגוד בין השומשום לבצק מגניב. אבל גם עם הקמח הלבן אין להן מתחרה.
  • אלבום תמונות של המתכון נמצא כאן




בקיצור ומהר ובלי להתבלבל:
מחממים תנור ל 170 מעלות, מרפדים שתי תבניות גדולות בנייר אפיה.
מערבבים את כל החומרים חוץ מהשומשום בקערה, יוצרים כדורים, מגלגלי בשומשום, מסדרים בתבנית ומועכים מעט.
מכניסים לתנור ל 15-20 דקות, משאירים להתייצב באוויר החופשי.

שומרים בקופסא אטומה עד שבועיים.









כמה עניינים אחרים:

  • בצד שמאל למעלה יש כפתור לייק חדש, לדף הפרצוףספר (פייסבוק) של הבלוג, אתם מוזמנים להתכבד ללחוץ ולחבב.
  • מחר זהו יום המשפחה, תחגגו אותו, משפחה יש רק אחת והיא נהדרת.
  • לפני שבוע וחצי הייתי בתערוכת קלינטק, לתעשייה ירוקה, היה בסך הכל מעניין אבל ציפית לראות משהו על מדפסות תלת מימדיות שחסרו לי, בכתבה הזו מאתר ב"ידיים" יש קצת עליהן, וכאן תכשיטים שניתן ליצור על ידן.

יום משפחה שמח!

יום ראשון, 3 בפברואר 2013

על שותפות והזדמנויות אחרות

אתמול בפיד שלי צדה עיני רשומה בבלוג "מה יש לאכול" ששמה היה "בחירות ממש קשות!" ואז הכל התחבר.
כבר כמה ימים בלוגרים שאני עוקבת אחריהם מפרסמים רשומות החביבות עליהם מבלוגים אחרים.
מסתבר שזה פרויקט. שהם קוראים את כל הרשומות בבלוגים האחרים ובוחרים אחת חביבה עליהם.

ת'אמת? קצת התבאסתי כי אני בלוגרית חדשה ולא משתתפת (עדיין) בפרויקטים כאלה.
מדהים איך גם בבלוג שלי אני כל כך מוכוונת ורוצה להיות חלק מקהילה. אולי אני צריכה להתחיל להפעיל את הדחף הזה יותר.
ניסיתי דוקא לחבור לפרויקט הטבעוני אך כיוון שהבלוג רק מפחית ולא נמנע משימוש בחלב ביצים ובשר לא התקבלתי. (בעיני זה ממש קביל, אין פה התבכיינות, אותו מקרר בגישה כל כך שונה.)

בכל מקרה  תהיתי מה גרם לי לדכדוך.
אחרי חשיבה מעמיקה הבנתי שזה לא העובדה שהתפספסה הזדמנות  לפרסום אלא העניין הזה שתמיד חסר לי תרוץ לעבור על כל הפרסומים בבלוג ברצף.
אז בסדר, בשביל זה לא צריך להיות חלק מפרויקט.
שינסתי את מחשבי הקט, וקדימה למלאכה! לעבור בבלוגים הרולוונטיים על רשומות השנה האחרונה ולבחור אחת.

קודם כל זה לא פשוט, כי זה המון המון המון המון מתכונים, ותמונות יפות, ואהבה, והומור, ויופי.
כמו ילדה בחנות ממתקים שצריכה לבחור אחד.
אני ממשיכה לקרוא ולדפדף ופתאום בין השורות מתחיל להתהוות הבלוגר, או בעצם האדם. ופתאום אני מרגישה שהם קצת יותר חברים שלי.
והנה אני קוראת רשומה ומבינה~ הי, הם אנשים בדיוק כמוני! ממש!
פתאום הצלחתי להפסיק לפחד מהאנשים האלה שאני כל כך מעריכה ואפילו מעריצה ולהבין שאנחנו בדיוק אותו הדבר. אנשים פשוטים, עם אהבה לאוכל, ואהבות אחרות. עם חיבה לכתיבה, ורצון לעשות טוב.

אז הנה אנשים טובים, המתכון שבחרתי מכל אחד מהבלוגים:
(התמונות לקוחות מהבלוגים, מהמתכונים שבחרתי)




טעמים שרואים מכאן

בלוג המופלא הזה הוא היחיד שלא עקבתי אחריו כבר. וככל שנברתי בו נעתקה נשמתי, נדמה לי שהוא ממש האח הגדול (או שמא עלי לאמר האחות הגדולה?) של הבלוג שלי.
קודם כל השם הוא משחק עם "דברים שראים משם לא רואים מכאן", ולכל רשומה יש שם כפול שמשחק גם הוא עם שיר או ציטוט או משפט מוכר.
זה הספיק כדי שאתאהב, אבל זה לא נגמר. תארו לכם את פליאתי כשגיליתי כי המתכון הראשון שפורסם בבלוג הזה הוא עוגות שמרים קינמון לתלישה מהירה,  ואז בטו בשבט שעבר היה מתכון לגרנולה, (פה אני כבר ממש עם הלשון בחוץ) ויש מתכונים לריבות, ולחמים. (קריאות התפעלות ותסכול שאין אף אחד באזור שיתפעל איתי) ואם זה לא מספיק משכנע לדמיון ביננו אז בעלת הבלוג היקרה גם נגרים חובבת ומחדשת רהיטים. רסט מיי קייס.
עכשיו מישהו מוכן לשכנע גם אותה שהיא אחותי הגדולה ואולי נעשה עם זה משו?
בכל מקרה המתכון שלה שבחרתי הוא ללחמניות שום.



את טל מ"מה יש לאכול" אני קוראת כבר די הרבה זמן.
יש לו חוש הומור,וחוש צדק, הוא מכין מקלות לחם גבינה וזיתים (גיאומטריים וישרים) שקצת משכירים את המתכון שאני משתמשת בו. הוא אוהב לארח ארוחות גדולות ומשפחתיות. מכין סלט חוביזה וגם יש לו מתכון לכנאפה. חוצמזה שהוא יודע מה הם ערמוני מים (ואולי יסכים לגלות לי)
הכתיבה שלו מקסימה וקולחת, ובסוכות הוא מארח אושפיזין לכתוב אצלו בבלוג.
הרשומה שלו בחרתי היא על דמיון מודרך, אנטיפסטי, ארטישוק ומה שבינהם. גם כי אני מטורפת על ארטישוקים, וגם כי היא מייצגת את פשטות המתכונים שלו, שתמיד יוצאים מעולה.


בלוג עם מתכונים פשוטים וטעימים, 
בדרך כלל דלים בשומן וגם בריאים, בחיי באמת.
האמת שפה לא שוטטי לאורך כל השה החולפת, כי מיד כשראיתי את הרשומה ידעתי שזהו זה.
יש פה טעם של ילדות, ואין פחד לפרסם טעויות.
וזהו, קנה אותי.


זה בלוג מאוד מעניין בתפיסה שלו.
נתחיל מהעובה שיש בו מעט מאוד רשומות מתכונים. נמשיך מזה שאפשר לראות מה בעל הבלוג מבשל בכל שבוע,
ואם תרשמו תגובה ותבקשו יפה אתם עשויים לקבל הזמנה לארוחת ערב אצלו.
בעיני זה יפהפה. כמעט מהפכני, וכל כך נכון.
מהיום אם תרשמו בקשה בתגובות אצלי אלי תזכו להזמנה גם, בהשראתו.
המנה שבחרתי היא נקיה ויפה, עם טעמים יוצאי דופן בנוף הישראלי.
פסטה לימון




המרכיב הסודי

זהו בלוג שלא מפסיק להפתיע ולחדש, אולגה הכותבת תמיד מעוררת תיאבון, והיא קוסמת, באמת!
היא מכינה הכל מהכל, אוכל פשוט ואוכל מורכב, אוכל בשביל היופי, ואוכל לטעם, במה חשקה נפשכם? מרק? לביבה? בשרי? חלבי? דגים? מוס? עוגיות? עוגה? יש הכל.
אולגה מפרסמת בקצב מסחרר, וכמובטח בכל מתכון יש טריק או מרכיב סודי שעושה את ההבדל. שווה!
והנה לכם: חציל ספירלה. תודו שזה עושה לחייך!




זהו, הגענו לבלוג האחרון, שהוא גם קינוח. עם תמונות מקסימות, והמון חוש הומור.
תמי לוקחת אותנו לטייל איתה ולבשל איתה, וזה כיף.
ולקינוח הנה אחד המתכונים החביבים עלי, ללחם-עוגה שחביבה עלי במיליון גרסאותיה:
לחם בננות ב10 דקות, לא אוהבים בננות? בעיה שלכם!






ולעניינים קצת אחרים:

  • עכשיו זה סוף הזמן לפשר ולזרוע נגלה שניה של צמחי חורף, ואם יש לכם סבלנות אז גם צמחי קיץ שנעתיק עוד חודש וחצי לגינה.
  • חוצמזה, הנה רשימה מעודכנת של קואופרטיבים לרכישת מזון, מתוך האתר "מזון טוב"
  • ומה בישלנו לאחרונה? עוגיות חלבה מהממות ופשוטות, מקלות לחם, מרק לוביה וירק, קארי הודי עם טופו, לחמניות מתוקות עם חמוציות, ושוב גרנולה.
  • לגבי ההגרלה, היא נערכה והודעות נשלחו לזוכים המאושרים, אם הם לא יענו עד יום שלישי תערך הגרלה חוזרת. הנה תמונה מההכנות.





שבוע מקסים ומלא הפתעות